טיפים להתמודדות עם חרדת בחינות-
השבוע התקיימה הבגרות במתמטיקה. כן, מתמטיקה…

אנו חיים בעידן בו הצטיינות בלימודים היא ערך עליון -הלחצים המופעלים על ילדינו מקיפים אותם מכל עבר: אחוז התלמידים החווים חרדת מבחנים גדל והולך. מהי חרדת מבחנים? למה זה קורה? איך אפשר להתמודד עם זה? כיצד אנו, ההורים יכולים לסייע, אם בכלל?
מחקרים מראים שככל שילד חשוף לפרפקציוניזם אצל הוריו כך יפתח תפיסה נוקשה יותר. לפרפקציוניסט יש דרישות מוגזמות מעצמו ולרוב תפיסתו דיכוטומית, של 'הכל או כלום', קשה לו לקבל מצב לא מושלם, כך שכל כשלון ייתפס בעיניו כאסון, והוא עלול לתפוס את עצמו כחסר ערך ולפתח רגשות שליליים שיגרמו לו למצוקה נפשית קשה.
חוסר הבנה לתהליכים של חוויות רגשיות וגופניות שעוברים על הילד החרד, עלול להבהיל. הבהלה היא מרכיב קריטי במרבית הפרעות החרדה. ילד או מבוגר שחווה חרדה ואינו מבין איך החרדה נוצרת ומה עובר עליו, עלול לחוות מצוקה רגשית, חוסר אונים ואף פגיעה קשה בתפקוד. מחקרים מראים שהפרעות חרדה, היא בין הנפוצות בקרב ילדים.
פחד מדברים מאיימים בא לאותת על סכנה קרבה ולעזור לנו לשרוד. החרדה לעומת זאת, עולה עקב מחשבות שליליות ומפחידות ללא קשר לסכנה ממשית. במקרה כזה המוח יאותת על אירוע או מחשבה כדבר מסוכן, והגוף מתכונן לסכנה. ההכנה הזו של הגוף קשורה בשחרור הורמונים המגבירים את עוררות הגוף, כך שלמרות שאין סכנה ממשית, מערכת האזעקה של האדם עובדת כאילו יש סכנה אמיתית והאדם יחווה תחושות פיזיולוגיות שעלולות להבהילו ועשויות לגרום לו להמנעות, עד פגיעה בתפקוד היומיומי. למרבית הילדים קיימת חרדה מעצם הופעת התסמינים והם מרגישים חסרי שליטה וחוסר אונים.
תלמיד עם חרדת מבחנים, פותר תרגיל בשעת מבחן ומגיע לחלק קשה, שלא מצליח לפתור. המחשבות שעוברות לו בראש: 'אני לא אצליח במבחן. אני כישלון', מחשבות קטסטרופליות אלו מפעילות את האמיגדלה, שהיא חלק מהמערכת הלימבית במוח, שתפקידה לזהות מצבי סכנה ולהיערך להם. מבחינת הילד החרד, מצב הלחץ נתפס כסכנה קיומית, ובמצב סכנה האמיגדלה מפעילה מערכת הישרדותית שכוללת שחרור הורמונים, בעיקר אדרנלין וקורטיזול, שיעזרו לנו לפעול באחת מפעולות ההישרדות האוטומטיות: FFF – Fight תקיפה -אם הגורם המאיים נתפס כחלש ממני, Flight בריחה- אם הגורם המאיים נתפס כחזק ממני, או Freeze קיפאון. המערכת ההישרדותית גורמת לעוררות גבוהה בכל המערכות, כדי שנוכל לשרוד מול מצב מאיים. העוררות יכולה לבוא לידי ביטוי בדופק מואץ, נשימות מהירות, הזעה, והתחושה שבאה בעקבות העוררות הגופנית, היא תחושת חרדה ופחד. כשאנו במצבי סכנה, המוח העליון- הקורטקס, האחראי לתהליכי חשיבה רציונליים כמעט ואינו עובד. אנו פועלים אוטומאטית באמצעות האמיגדלה, מגיבים אוטומטית, הישרדותית ולרוב באופן לא יעיל.
במחקר של (2013 ) Luthar, Barkin& Crossman, נמצא שאחת הסיבות העיקריות למצוקה בקרב ילדים היתה לחצים מוגזמים מצד הוריהם.
מה עושים? עובדים עם ההורים והילד לשנות את תפיסת הכישלון. קחו לדוגמה את מייקל ג'ורדן- ותפיסתו לגבי כישלון: 'הפסדתי ב 300 משחקים, נכשלתי שוב ושוב, וזו הסיבה שהצלחתי'.
ילד צריך לראות כיצד הוריו מתמודדים עם קושי וכישלון. אף אחד לא מושלם, אנו טועים והחוכמה היא ללמוד מכישלונות כך שיתקבלו כחלק מתהליך למידה ולא כאסון.
חשוב להעביר לילד שזה נורמאלי להלחץ, להסביר לו מה קורה לו במוח ובגוף כשהוא מתחיל לחשוב את המחשבות הקטסטרופליות, ורצוי לתרגל איתו נשימות עמוקות כדי להזרים דם למוח, ובכך לשדר למוח שאין סכנה בעצם. כי בזמן לחץ, מבלי שאנו מודעים לרוב ננשום נשימות מהירות מדי. שליטה על קצב הנשימה, מביא לירידה ברמת הורמוני החירום בדם ולתחושת רוגע. נשימה איטית תיצור הרפייה. כדאי גם לתרגל הרפייה כדי לחוש רוגע. בהצלחה לתלמידים