יש לנו שני חתולים שגרים איתנו בבית: גור ורוזי. לפני שאימצנו אותם, חשבתי שאני בכלל אדם אוהב כלבים, מאז עברו הרבה שנים של חיים בצוותא, ואנו די מחבבים זה את זה וזו. יותר נכון, אני מחבבת אותם יותר. והם? אני לא ממש בטוחה.

למה נזכרתי ברוזי וגור ומה הקשר לבני האדם?

אצל חתולים, כמו בני אדם, כשהם חשים מותקפים, או בשעת לחץ, פועל מנגנון התגובה האוטומאטי. כשמגיע הזמן לקחת את גור ורוזי לווטרינר, צריך לרדוף אחריהם, ממש ל'צוד' אותם ולהכניסם לכלוב.

מדוע ל'צוד'? משום שהם פוחדים מהכלוב, ורואים בו כסימן המבשר משהו לא נעים (מקבלים חיסונים אצל הווטרינר), הם חשים מאויימים, המוח מיד נכנס ל'מוד' הישרדותי ופועל להגן על עצמו מפני הסכנה. בעצם החלק במוח שנקרא אמיגדלה הוא זה שתופס פיקוד ושולט על תגובותינו.

איך גור מגיב במצב שהוא מפרש כסכנה? בורח. בורח ומסתתר מתחת למיטה או במקום צר שקשה להגיע אליו. גור ממשיך לברוח עד שתופסים אותו ומכניסים אותו בכוח לכלוב. הוא לא נכנס מרצונו.

ורוזי? רוזי בורחת, אך כשהיא נמצאת מול הכלוב, קורה ההיפך. היא קופאת. נאלמת דום, קופאת על מקומה, נכנעת ונכנסת לכלוב בצייתנות.

אז מה בעצם קורה שם? למה חתול אחד מגיב בבריחה, והחתולה השנייה מגיבה בכניעה?

פחד מדברים מאיימים בא לאותת לנו על סכנה קרבה ולכן הוא חיוני להישרדותנו.

המוח מאותת על אירוע כדבר מסוכן והגוף מתכונן לסכנה. ההכנה הזו של הגוף קשורה בשחרור הורמונים המגבירים את עוררות הגוף, בעקבות המחשבה שחולפת במוחנו כהרף עין, על האירוע הנחשב כמאיים 'אני בסכנת מוות', מה שמפעיל מידית את האמיגדלה, שהיא חלק מהמערכת הלימבית במוח ותפקידה לזהות מצבי סכנה ולהיערך להם.

במצב סכנה, האמיגדלה מפעילה מערכת הישרדותית שכוללת שחרור הורמונים, בעיקר אדרנלין וקורטיזול, שיעזרו לנו לפעול באחת מפעולות ההישרדות האוטומטיות: FFF-

Fight  תקיפה– אם הגורם המאיים נתפס כחלש ממני.

Flight בריחה– אם הגורם המאיים נתפס כחזק ממני.

או Freeze קיפאון– שהוא למעשה כניעה.

המערכת ההישרדותית גורמת לעוררות גבוהה בכל המערכות כדי שנוכל לשרוד מול מצב מאיים. העוררות יכולה לבוא לידי ביטוי בדופק מואץ, נשימות מהירות, הזעה, והתחושה שבאה בעקבות העוררות הגופנית, היא תחושת חרדה ופחד.

כשאנו במצבי סכנה, המוח העליון (הקורטקס), האחראי לתהליכי חשיבה רציונליים כמעט ואינו עובד. אנו פועלים אוטומאטית באמצעות האמיגדלה, מגיבים אוטומטית, הישרדותית ולרוב באופן לא יעיל.
זו מערכת אוטומטית הפועלת בכל מצב בו מזהים סכנה: אמיתית או כזו שהמוח מפרש אותה כסכנה לחיינו.

אצל רבים מאיתנו זה קורה גם כשאנו כועסים או נמצאים במצב עימות: המוח מפרש את הסיטואציה כמאיימת ואנו מגיבים באוטומט, לפי דפוס התגובה המוכר של האמיגדלה שלנו.

רוזי מגיבה בקפיאה וכניעה, תגובה אופיינית לאנשים קרבנות אלימות ותקיפות מיניות.

גור מגיב בבריחה, כמו זה שבורח מעימותים ומשקיע את כולו בעבודה, או בורח אל המאהבת.

ויש את אלה המגיבים בתקיפה: צעקות, אלימות ותוקפנות.

מהו דפוס התגובה האוטומאטי שלך במצבי לחץ או עימות?

אז אם האמיגדלה שולטת בתגובות האוטומטיות שלנו, איך אפשר להגיב ממקום רציונלי, מפוקח ונשלט? כולנו מעדיפים להגיב באופן שקול ומחושב שיקדם אותנו.

האם זה אפשרי?

כן. אפשר לאמן את המוח לא להגיב באוטומט.

כעת אנו מבינים מה קורה לנו במוח ובגוף כשאנו חשים מאויימים או כועסים, לכן נרצה להגיב מתוך בחירה: ברגע שזיהינו את הנקודה הזו בה אנו 'מאבדים את העשתונות', צועקים, נאלמים או כל תגובה אוטומאטית אחרת, הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא:

• לא להגיב ולהשתהות רגע או שניים.
• לנשום עמוק: לנשום לאט נשימות עמוקות כדי להזרים דם למוח, ובכך לשדר למוח שאין סכנה.
• שליטה על קצב הנשימה, מביאה לירידה ברמת הורמוני החירום בדם ומסייעת לתחושת רוגע. ואם אפשר, כדאי גם לבצע תרגילי הרפייה.

ברגע שהצלחנו לזקק את הרגע הזה ולעצור את התגובה האוטומטית, זוהי התחנה הראשונה בדרך להשגת המטרה והיא: שליטה בתגובה שלנו.

השלב הבא, הוא לבדוק את המחשבות האוטומטיות שעולות לנו ברגעים אלו, ואת הפירושים שאנו מעניקים להן. יש דרכים שונות לבדיקת המחשבות והפירושים שאנו מעניקים למחשבה או לאירוע הנתפס כמאיים, (הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית: CBT) או באמצעות פסיכודרמה, המאפשרת לנו ל'שחק' את התפקידים השונים בסיטואציה, לחוות אותה מזוויות שונות (ובהמשך, אף לאמץ תגובות אחרות ולהתאמן עליהן).

אחת הדרכים להגיב מתוך מקום מודע ומבחירה, היא דרך דפוס התקשורת האסרטיבי. למשל, נניח שאנו מצויים בקונפליקט עם בן זוג או קולגה, אם נסגל את ה'שיח האסרטיבי', נוכל להגיב באופן רצוי ולא באוטומאט (מהאמיגדלה),

ובכך נפחית את תגובות ה'כניעה' או 'תקיפה', כל אחד לפי דפוס התגובה האוטומאטי שלו..

אסרטיביות לא נמצאת כלל על הרצף של כניעה-בריחה, אסרטיביות ניתנת ללמידה ומהווה כלי מצויין לתקשורת בינאישית המפחיתה עימותים.

על אסרטיביות אכתוב בהמשך.

יש למה לצפות…