רוצים להאריך את תוחלת החיים? תריבו.

כן, קראתם נכון. בני זוג שרבים ומביעים כעס- חיים יותר.

"אנחנו לא יודעים איך לריב" אמרו תמרה ועמי (פרטים בדויים), זוג צעיר, הורים לילדה קטנה, צועקים ומתווכחים הרבה, לפעמים מגעים למצב של "ברוגז" ולא מדברים זה עם זו במשך כמה ימים. "אני לא יכול לתפקד כשאנחנו מתווכחים, אני נעשה חולה כל פעם אחרי מריבה" אומר עמיאל.

מתברר שלמריבות יש דווקא יתרונות: שיעור הגירושים בקרב זוגות שמתווכחים ביניהם נמוך ב־37% משיעור הגירושים בקרב זוגות שלעולם אינם רבים. יתרה מכך, אומר ד"ר דניאל דריי בספרו 'לאהוב במאה ה-21' (2019): ויכוחים פה ושם חיוניים לבריאות ולהארכת תוחלת החיים. במשפחות שלא מאפשרים לבני המשפחה להביע כעס, התמותה כפולה מזו שבמשקי בית שבהם לפחות לאחד מבני הזוג 'מותר' לכעוס.

ד"ר דריי מתאר מחקר שפורסם ב־2008 ועקב אחרי 192 זוגות אמריקאים במשך שבע־עשרה שנה, והממצאים הראו שכרבע מהזוגות שבהם אחד מבני הזוג לא הביע כעס, מת אחד מבני הזוג במהלך תקופת המחקר, ואילו בקרב הזוגות שהרבו לריב, היה שיעור התמותה נמוך פי חמישה.

מחבר המחקר, ארנסט הרבורג, מרצה מאוניברסיטת מישיגן, סיכם את מסקנות המחקר כך: ״כשאנשים הופכים לזוג, אחת המשימות העיקריות שלהם היא להתפייס אחרי מריבה. אם אתם קוברים את הכעס שלכם, הופכים בו שוב ושוב ומפתחים רגשות טינה כלפי בן או בת הזוג ואינכם מנסים לפתור את הקונפליקט ביניכם, אז אתם בבעיה של ממש."  מחקרים קודמים שנערכו באותה מעבדה, הוכיחו שהדחקת כעסים מגבירה את הסיכון ללקות במחלות המושפעות ממתח נפשי, למשל מחלות לב ולחץ דם גבוה.

חוק פיסיקלי אומר שאנרגיה לא הולכת לאיבוד. אדם שכועס ושומר את הכעס בתוכו, עלול לגרום לחלות בכיב קיבה (אולקוס) ועוד. יתרה מכך, לכעס המודחק יש תוצאות שליליות אומר הפסיכולוג ד"ר הרוויל הנדריקס. הכעס המודחק גורם במקרים רבים לנישואים ריקים. רובנו גדלנו על המסר האומר שהכעס הוא רע, הרסני או מעיד על פינוק. אולם אם אנו מחליטים לבלום את הכעס שלנו, אנו בולמים גם את היכולת לאהוב, כי כעס ואהבה הם שני צדדים של אותה מטבע. שניהם ביטויים שונים של כוח החיים.

ומה עם תמרה ועמי?

הם עדיין לומדים איך להתווכח מבלי לפגוע זה בזו, להקשיב באמת מבלי להקטין ולזלזל בדברי האחר.