הכי טוב לילד זה שאבא יאהב את אמא-

"אני משקיעה כל כך הרבה: מכינה את האוכל האהוב על עידן, מסיעה לחוגים, קובעת מפגשים עם ילדים אחרים, עושה שמיניות באוויר כדי שלעידן יהיה טוב ונעים, ובסוף מה? כשבעלי חוזר הביתה, אני כאילו לא קיימת.. איזה חיבוקים ואהבה בין עידן לבעלי…", אומרת רות, בלא מעט קינאה (השמות בדויים).

לכל הנשים והאמהות המג'נגלות, ולקראת יום האשה הבינלאומי אתייחס לזווית מעניינת שיש להשפעה על הילד/ה כשאבא אוהב את אמא, מעבר למובן מאליו- שיחסי אהבה בין ההורים משפיעים לטובה על הילדים.

הפסיכולוגים ישראלי ופלד ציינו בספרם 'חיים בשפה, חיים בתשוקה" (2019) שכשילד/ה אוהב/ת את אבא, זה עוזר לילד/ה אחר כך לאהוב מישהו אחר. איך זה קשור?

כשהאבא אוהב את הילד (בת / בן), הילד לומד לאהוב את עצמו, וכשהאבא אוהב את אמא, הוא מלמד את הילד לאהוב. הילד לומד לאהוב לא רק את עצמו, אלא לומד לאהוב אחרים. כלומר יש חשיבות למשולש הזה אמא-אבא-ילד (בכל משפחה: גם כשיש אבא ואבא או אמא ואמא), הילד לומד שיש בתוך המשולש הזה עוד זוגות שהוא לא חלק מהם: יש את האחים ועוד.

זה אחד האלמנטים ב'תסביך אדיפוס': כשהילד אוהב את אבא, הוא נעזר באהבתו לאביו כ'קרש קפיצה אל העולם', כי אחרי שאוהבים את אבא, אפשר לאהוב מישהו אחר.

במקרה הטוב, הילד שראה את עצמו כמרכז העולם, מפנים שלאימא יש עוד אובייקטים חוץ ממנו. אז נכון, כאמא, לפעמים זה קצת מעצבן לראות את האהבה שהילד מרעיף על בן הזוג, במיוחד כשיש גירושים ברקע והאמא מרגישה שהיא זו שהופכת עולמות בשביל הילד/ה שלה, ולתחושתה האבא פחות 'משקיע'. אבל כשמסתכלים על הקשר אבא-בת/בן מהזווית הזו ומבינים את החשיבות של האהבה של אבא לבן/ת, אפשר להשתחרר מהצביטה הקטנה שבלב ולשחרר את הילד/ה לעולם עם "ארגז כלים" עשיר יותר ומלא באהבה.