הפסיכופרמקולוגים מצאו שהאוהבים מסוממים- גופם מתמלא הורמונים וחומרים כימיים טבעיים המעניקים להם הרגשה טובה. בשלב המשיכה המוח מפריש דופאמין ונוראפינפרין, שיוצרים הרגשה טובה כלפי החיים, מגבירים את הדופק ואת המרץ ומעניקים תחושה של התרוממות רוח.
'אנו נולדים לתוך מערכת יחסים, אנו נפצעים במערכת יחסים ואנו יכולים לרפא את עצמנו במערכת יחסים', אומר ד"ר הארוויל הנדריקס, מייסד גישת ה'אימאגו' לטיפול זוגי.
שלב האהבה הרומנטית-
מכירים את המשפטים שבני זוג מאוהבים אומרים זה לזו?
- תופעת ההיכרות: 'נכון שרק עכשיו נפגשנו, אבל נדמה שאנו מכירים שנים'
- תופעת התבטלות הזמן: כאילו תמיד היו יחד 'אני לא יכול לזכור את הזמן שבו לא הכרתי אותך'
- תופעת חידוש האחדות: 'כשאני איתך, אני לא מרגישה לבד, אני שלמה לגמרי'
- תופעת ההכרח: 'לא יכול לחיות בלעדייך'
איך המשפטים הללו, מאפשרים הצצה אל הלא מודע של האהבה הרומנטית?
- המשפט הראשון 'נכון שרק עכשיו נפגשנו, אבל נדמה שאנו מכירים שנים', מאבד חלק מהמסתורין שלו כשאנו מבינים כי בני אדם 'בוחרים' את אהוביהם בשל דמיונם להוריהם (או לאנשים שטיפלו בהם בילדותם), ולכן תחושת ה'דז'ה-וו'.
- כשהם אומרים 'אני לא יכול לזכור את הזמן שבו לא הכרתי אותך', זה מעיד על כך שהאהבה הרומנטית היא תופעה של המוח העתיק שממזג את דימוי הוריהם עם דימוי בני זוגם. לגבי המוח הלא מודע תחושת הקירבה האינטימית דומה מאד לתחושת התינוק בזרועות אמו. בשני המצבים קיימת אשלייה של ביטחון והעדר סכנה, תחושת התמזגות מוחלטת. התבוננו בזוג אוהבים ותראו חיקוי להתקשרות בין אמא לבין תינוק: הם ממלמלים דברי אהבה, משמיעים דיבורים ילדותיים, קוראים זה לזה בשמות חיבה, מלטפים ומגפפים, ממש כמו אם המעריצה את תינוקה, ובכך מחזקים את האשלייה שכל אחד מהם הוא בבחינת תחליף להורה עבור השני. 'אני אוהב אותך כפי שאיש לא אהב אותך מעולם', המוח מפרש זאת כאילו 'אוהב אותך יותר מאבא ומאמא', המוח העתיק מתענג על התנהגות זו והם מאמינים שמצבם משתפר לא באמצעות תהליכים של מימוש עצמי אלא על ידי התמזגות עם מישהו שהמוח העתיק חשב להוריהם.
- כשהם אומרים 'אני מרגיש שלם לגמרי כשאני איתך': הם גילו את ה'אני האבוד' שלהם. מי שהדחיק רגשותיו בילדותו, יבחר לו בן זוג משוחרר מהבחינה הזו, כאשר בני אדם בעלי תכונות משלימות מתאהבים נדמה להם כאילו השתחררו מהדחקותיהם.
- כשהם אומרים 'לא יכולה לחיות בלעדיך' ניתן להסיק כי האוהבים מעבירים בלא יודעין את האחריות לעצם קיומם מהוריהם אל בני זוגם. אותו יצור מופלא שעורר בהם את ה'ארוס', (מיוונית- 'כוח החיים'), יגן עליהם מפני ה'תנאטוס'- הפחד הנצחי מפני המוות. הפחד שאם האוהבים ייפרדו, יאבדו את תחושת השלמות שנמצאה להם מחדש.
בשלב האהבה הרומנטית, גוברת האינטימיות, יש שהם חשים לרגעים הזדהות אמיתית זה עם זה וכל אחד נבלע בתוך עולמו של האחר. הם לא שופטים זה את זה, לא שקועים בעצמם, אלא נוטלים חלק במציאות של האדם האחר. הם מרעיפים זה על זה דאגה המוחקת את קיפוחי הילדות. להיות מאוהב משמעו להפוך פתאום לילד אהוב במשפחה אידאלית. האוהבים דבקים במשך זמן מה באשליית האהבה הרומנטית. בתחילתו של הקשר רובנו מוכנים לצאת מעורנו כדי להופיע כבני זוג אידאליים.
כולנו משתמשים בהכחשה כאמצעי התמודדות, בעיקר בשלבים הראשונים של הקשר. בנוסף, קל לנו להעביר את רגשותינו כלפי הורינו אל בני זוגנו- מה שנקרא 'העברה', אחת התכונות של אדם מסויים שאתה מחיל על אדם אחר.
לדוגמה- זוג, שהכעסנות של אשתו עזרה לו להתחבר אל הרגשות המוכחשים שלו, אף על פי שהיה בו כעס לא פחות ממה שהיה בה, הוא למד להסוות את העויינות שלו ע"י התנהגות נעימה: למה זה קורה?
בילדותו, היתה זו הסתגלות יעילה, כיוון שכך התגונן מפני כעסה של אמו. אבל עכשיו, כשהוא מבוגר, בעקבות ההדחקה הזו קשה לו להרגיש רגשות חזקים והוא חש ריקנות פנימית. התברר לו כי בחברת אשתו הוא מתנסה בקתרזיס רגשי: אין צורך שהוא עצמו יכעס, אם יכעס יתעורר בקרבו ה'אני העליון' אותו הורה-שוטר שיושב במוחו וממשיך להטיל את איסורי ההורים. במקום זה, הוא יכול לדבוק באשלייה שהוא אדם שלם בזכות הקשר עם אשתו.
הבעל לקח את הכעס, החלק סמוי מתוך עצמו, ו'השליך' אותו על אהובתו. את הכעס המודחק שלו הוא השליך על הכעס הגלוי שלה. כמוהו, גם אנחנו משליכים, בכל פעם שאנו נוטלים חלק מה'אני המוכחש' או מה'אני האבוד', ומקרינים אותו כמו תמונה, על אדם אחר.
אם נתרגם את האהבה הרומנטית למונחים פסיכולוגיים יבשים, נוכל לתאר אותה כתערובת של הכחשה, העברה והשלכה. בדוגמה שהזכרתי, הבעל היה 'מאוהב' באשתו בגלל הסיבות הללו:
- הוא העביר אליה את רגשותיו כלפי אמו
- הוא השליך את כעסו הסמוי על כעסה הגלוי
- הוא הצליח להתכחש לסבל שהיא גרמה לו
למעשה הוא היה מאוהב בדימוי שהושלך על האדם הזה. כל עוד יש לאוהבים תמונה אידיאלית של אהובם, הם חיים בגן עדן. אבל כאשר 'נדלקו האורות' והבטנו באהובנו באופן אובייקטיבי- גילינו שהם יצורי אנוש לא מושלמים, המלאים חסרונות.
ואז מתחיל שלב מאבקי הכוח.
אבל לפני שנתאר מה קורה בשלב הזה, ננסה להבין מי-נגד- מה… המשך יבוא.