כמו אגרוף לפנים

א' הגיעה אלי עם ביטחון עצמי כל כך נמוך, לא האמינה בעצמה. חשה חסרת ערך. או כמו שהיא אומרת: 'הייתי לגמרי בקרשים'

"בכל פעם, כשהוא אומר את המילים האלו, המקטינות, אני מתכווצת עוד קצת. מרוב שאני מתכווצת, אני עלולה להיעלם" היא אומרת בחיוך מבוייש, מנסה להתבדח. אבל העיניים שלה, העיניים העצובות שלה אומרות הכל. "הוא אומר את המילים כאילו 'בקטנה', כאילו בצחוק, אבל המילים פוגעות כמו סכין, דוקרות.

'את לא צריכה להיפגע, אני סתם צוחק' הוא עונה כשאני מדברת איתו על זה. ואני, רק רוצה שהאדמה תבלע אותי, בכל פעם שהוא 'מסתלבט' איתי, עלי כמובן.

והכי פוגע, כשזה ליד אנשים אחרים. אתמול בערב, יצאנו עם עוד זוג, והוא שוב זרק איזו מילה פוגעת. ואיך הגבתי? בבדיחה, כאילו צחקתי איתו. עלי. 'משחקת אותה' כאילו הכל בסדר." היא מדברת בשקט, מחניקה את הדמעות שמאיימות לפרוץ, "ואם אני חושבת על זה", היא ממשיכה בקול השקט הזה שלה,

"בעצם, נדיר מאד שהוא מפרגן לי על משהו. לא זוכרת מתי הוא החמיא לי בפני אנשים אחרים. אולי יש לי ציפיות גבוהות מדי? אולי אני לא הכי משכילה, אולי לא מגיע לי? או שככה זה אחרי שנמצאים ביחד שלושים שנה, ואני צריכה ללמוד לחיות עם זה ולא להפגע מהמילים הדוקרות שלו".. היא אומרת בשקט, קולה מחריש כמעט ולא נשמע.

ואני רואה בפניה את המבט הזה, המבט הנכנע, התבוסתני הזה, של השלמה עם החיים לצד בן זוג שלא רק שלא מפרגן, אלא גם פוגע. במילים. מילים שיוצרות מציאות וגורמות לה להאמין שהיא לא שווה, שהיא פחותת ערך, למרות שהיא מנהלת משרד עורכי דין, מוערכת במקום עבודתה ואהובה על ידי חברותיה.

א', מטופלת שהסכימה שאחשוף את סיפורה, בשינוי פרטים מזהים: "היום אני במקום כל כך אחר. הגעתי לסדנה כשאני מרגישה כמו סמרטוט. היום, אני פשוט במקום אחר. לגמרי. אני לא מאמינה איך אפשר לעשות שינוי כל כך גדול בתקופה כל כך קצרה.."

הסיפור של א' הוא גם הסיפור של עוד הרבה נשים אחרות… איך מתמודדים עם התחושות הקשות האלו של הפחתת ערך, הקטנה, תחושת אי מסוגלות? איך מתרוממים מהמקום הזה, איך מחזירים את השליטה על חייך? למה לעבור את זה לבד?

לפרטים והרשמה לסדנת פתיחה בת 4 מפגשים- 054-4940915.
פגישה ראשונה ללא עלות וללא התחייבות. IMG_5010