הילד/ה שלי חרד/ה מחושך, ממפלצות, מליצנים…האם צריך ללכת לטיפול?
התשובה הקצרה- כל עוד החרדה אינה משבשת את החיים הרגילים, אפשר להרגע.
חשוב שנבין שפחדי ילדות הם חלק מהתפתחות נורמאלית.
התשובה הארוכה יותר–
חרדה אצל ילדים קשורה להתפתחות הנוירולוגית והקוגניטיבית:
פחדי תינוקות- פחדים קונקרטיים כמו רעש ואיבוד תמיכה פיזית.
בגיל 9 חודשים- התינוק יתחיל לפתח חרדת פרידה וחרדה מזרים, כשיכולתו הקוגניטיבית של התינוק מבשילה ומאפשרת הבחנה בין פנים מוכרות לזרים.
בגיל הגן- מתחילים פחדים ממפלצות, מכשפות. ככל הנראה יש לכך קשר לחשיבה המאגית אצל הפעוט.
במעבר לביה"ס בגיל 6-7, כששמתפתחת יכולתו של הילד להסיק על סיבה ותוצאה: מתחילים פחדים ריאליים כמו פחד מגנבים וכו'.
מעל 70% מילדים בגילאי גן ועד כיתה ב' (בערך) פוחדים מחושך, מפלצות ויצורים דמיוניים מכיוון שבגיל זה עדיין יש בלבול בין דמיון ומציאות ולכן הפחדים הלא מציאותיים הללו, הם מאד ממשיים עבורו, וככל שהילד גדל, הפחדים שלו הופכים להיות יותר ריאליים כמו פחד מגנבים.
ילד שחווה חרדה עלול לפתח תסמינים פיזיים ורגשיים כמו אצל מבוגר, אך אצלו עלולים להתלוות גם כאבי בטן וכאבי ראש, בעיות בשינה, הרטבה, חשש מלהשאר לבד בבית, קושי להפרד מההורים, ואף התקפי זעם וקשיי ריכוז.
חרדה היא פחד מוגזם ללא סיבה רציונלית וללא קיום סכנה ממשית. לפחד יש תפקיד: הפחד מסייע לנו לשרוד. החרדה עלולה להופיע ללא כל סכנה ממשית.
במצב לחץ, המוח עלול לתפוס אירוע כדבר מסוכן, והגוף מכין אותנו למצב סכנה, כמו שחרור הורמונים המגבירים את עוררות הגוף, שבאים לידי ביטוי בדפיקות לב מואצות, נשימות מהירות, הזעה, תחושת מחנק ועוד. כך שלמרות שאין סכנה אמיתית, מערכת האזעקה שלנו עובדת כאילו יש סכנה קיומית.
מרבית הילדים (והמבוגרים) שחוו כבר חרדה ותסמיניה, עלולים לפתח חרדה מהופעת התסמינים הגופניים, ולכן הם יעשו מניפולציות כדי להמנע מהם, עד כדי פגיעה בתפקוד היומיומי. .
המנעות מהגורם המאיים, מגבירה לאורך זמן גם את עוצמת החרדה וגם את תדירות הופעותיה, והחרד חש חסר שליטה וחסר אונים. במקרים כאלה, כדאי להגיע עם הילד לטיפול, ובמקביל לטיפול בילד, על ההורים לקבל הדרכה כיצד להשלים ולחזק את העבודה הטיפולית גם בבית.
למידע נוסף אודות חרדה נוספת המקיפה הרבה ילדים ובני נוער, ניתן לקרוא במאמר שכתבתי- חרדת מבחנים