אתיקה במשפחה ובטיפול- יום עיון של האגודה לטיפול משפחתי, ד"ר עופרה שחם הביאה את גישתו של איבן בוזורמני-נאז':

הגישה ההקשרית, Contextual Therapy, הינה גישת טיפול למשפחה וליחיד, ומטרתה: כניסה למסע התרפיה מתוך רצון להגדיל את ההבנה והאמון ההדדי.

נאז' והגישה ההקשרית

נאז' שהיה פסיכיאטר הונגרי, למד פסיכיאטריה ופסיכואנליזה בהונגריה, הגיע לארה"ב ב-1948, פיתח את הגישה ההקשרית, כניסיון לחבר בין הרעיונות האקזיסטנציאליזם של בובר ורעיונות מתיאורית יחסי האובייקט. נאז' יזם ויסד את המוסד הפסיכיאטרי הראשון בפילדלפיה שהכניס לתהליך הטיפולי את המשפחה. הוא הגיע למסקנה שמעורבות המשפחה תורמת ליעילות הטיפול האינדיבידואלי ואפילו יכולה להועיל יותר מאשר התערבויות ביולוגיות שונות.

הדגש העיקרי בטיפול בגישה ההקשרית הוא על פעולה ופחות על הגדלת הידע. כלומר לפי גישה זו, הבנה קוגניטיבית לא בהכרח תוביל לתיקון יחסים לא מאוזנים במשפחה. ביטוי של התחשבות באחר, נתינה וקבלת הכרה על ידי האחר וכדומה יכולים להוביל לשינוי בדיאלוג ולהשפיע על מערכות היחסים יותר מאשר הרחבת התובנות בלבד.

גישתו של נאז' מושתתת על התפיסה שאתיקה ומוסר צריכים להיות גורמים מרכזיים בטיפול נפשי. נאז' טען כי אושר, משמעות ובריאות נפשית וגופנית, קשורים ישירות למידה שבה אדם חי חיים בהם ישנה ראייה של האחר המתבטאת בנאמנות, הגינות, נתינה ודיאלוג אמיתי.

הבסיס לתורתו של נאז' הוא האמון, הנאמנות והזכאות שבין הורים וילדים: הוא למד והגדיר אותם ככוחות רבי עוצמה המניעים את מערכות היחסים הקרובות בחיינו. לדידו של נאז', כאשר שלושת המרכיבים הללו נמצאים באיזון מתאים, נשמרות מערכות היחסים המשפחתיות כמו גם הבריאות הנפשית של בני המשפחה.

האמון- אצל הילד מתפתח "אמון בהורים ללא סייג" כפועל יוצא מהעובדה שאנו מגיעים לעולם חסרי ישע ומסתמכים על הנתינה המותאמת של ההורים המאפשרת את קיומנו. האמון בגישה ההקשרית הוא משאב, המתפתח ונשמר דרך טיפול ודאגה הדדיים.

בטיפול נשתמש במשאבים של המטופל, ביניהם באמון , ולכן נחפש את "שרידי האמון" הנמצאים בתוך מערכות היחסים. שרידי האמון הם אותם רגעים או סימנים של התחשבות, אפילו רגע בודד הממחיש את האיכפתיות שהיתה בעבר, רגע שיכול לשפר את חווית היחיד ואת הדרך בה הוא מסתכל על מערכת היחסים הראשונית עם ההורים.

כוח נוסף המניע את מערכות היחסים הוא הנאמנות. סוגי הנאמנויות המופיעים בתיאוריה של נאז':

נאמנות ורטיקלית: נאמנות להורים שלנו. הקשר בין הילדים להוריהם מושרש עמוק בתוכנו, עם ההתפתחות אנחנו מנסים להתנתק, ללא הצלחה ולכן ננסה להכחיש או להקטין את נאמנותינו.

נאמנות הוריזונטלית: נאמנות לאנשים עימם אנחנו מפתחים יחסים וקשרים לאורך החיים. הקשרים הללו הרבה פחות עוצמתיים מהקשרים עם ההורים.

מעגל החיים מזמן לנו שינויים בנאמנות. דוגמא לכך ניתן למצוא בציפיה לעזוב את הבית בשלב מסויים, ככל שהמשפחה והקשרים יותר רגשיים הקושי לצאת החוצה ולפתח קשרים חדשים יהיה גדול יותר.

הנאמנות הוורטיקאלית יכולה להזיק מאוד לילד כאשר היא מפוצלת. כלומר, ביטוי של נאמנות לגורם אחד במשפחה מצריך ביטוי של חוסר נאמנות לגורם האחר. הילד צריך לבחור להיות נאמן להורה אחד במחיר של לא להיות נאמן להורה האחר. זהו מצב בלתי אפשרי ומסוכן לילדים כי עליהם לבחור צד, ילדים אלו ינסו להימלט מהדילמה ולעיתים קרובות יאמצו יחס אדיש.

הכוח השלישי שמציג נאז' בתורתו הינו הזכאות, התחושה שמגיע לי חיים מלאים. לתינוק יש זכות מולדת לקיום ולכך שיטפלו בו בצורה מותאמת ללא ציפייה להחזר. הנתינה הרגישה והמתחשבת של האם לתינוק מהווה הכרה בערכו של התינוק וגם בערכה של האם. יחסים אלה הם אסימטריים, דבר שבולט בעיקר בתחילת החיים ובסופם, מאזן המחוייבות בין הורה לילד לעולם לא יוכל להגיע לשוויון.

ההורים מתווכים לילד הקטן את צרכיו, בעצם זה שהם נענים לצרכים אלה. הורים שלא חוו טיפול רגיש מתקשים להגיב ברגישות לצרכים של עצמם, איש לא לימד אותם כיצד לעשות זאת. כשהזכות הבסיסית להיות מטופל באחריות ואיכפתיות לא מתקיימת, מתפתחת אצל הילד זכאות הרסנית, שעוצמתה נמצאת בקשר ישיר למידת הכישלון ההורי לספק טיפול מותאם לילד. האם זה הפיך? לדברי נאז' נתינה מתחשבת יכולה לתקן את הזכאות ההרסנית. להורים שבאו ממקום לא מטפח, הנתינה לתינוק חסר הישע יכולה להיות מרפאת, הם יכולים לצמוח דרך הנתינה והדאגה ללא ציפיה להחזר סימטרי.

מומנים לקרוא את הסקירה המלאה מיום העיון בנושא 'אתיקה בטיפול משפחתי'

http://www.betipulnet.co.il/particles/%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94_%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C