לפעמים, מדובר בציפייה שבן/ת הזוג יהווה תיקון לאבדן הראשוני שחווינו בילדותנו, כשהבנו שההורים אינם 'כל יכולים' ואז חווים סוג של חוויית נטישה ראשונה.

יש פעמים, שהחרדה מתפתחת בגלל הורה חרדתי, כמו אמא שמזהירה את בתה הפעוטה: 'אל תלכי לשם, מסוכן שם'. האמא התכחשה לצורך של בתה בעצמאות והילדה פוחדת שאם תחזור אל אמה, האם 'תבלע' אותה והיא תמיד תהיה תלויה באמה. הפחד הזה מ'היבלעות' עלול לגרום לה להפוך ל'מתבודדת', שזקוקה ל'מרחב' ולא רוצה להיות 'תקועה בקשר אחד'. מתחת לכל זה מסתתרת אותה ילדה בת השנתיים שלא הרשו לה לספק את הצורך הטבעי שלה בעצמאות.

יש ילדים שהוריהם לא הקדישו להם מספיק: 'אני עסוק', 'לך לשחק', ילדים אלה גדלים להיות 'הנצמדים', שרוצים 'לעשות דברים ביחד כל הזמן'. מתחת להתנהגות התובענית-נצמדת, מסתתר ילד קטן שהוריו לא הצמידו אותו אליהם די הצורך. הנדריקס, מפתח גישת ה'אימאגו' לטיפול זוגי, אומר שהמתבודדים והנצמדים נוטים להנשא אלה לאלה.

יש מקרים שההורים סיפקו את מרבית צרכי הילד, אבל הילד גדל בתחושה שצרכיו לא נענו, ויש פעמים שחרדת הנטישה נובעת מחוסר ביטחון עצמי מכל מיני סיבות, ובבגרותו, הילד עלול להמנע ממערכות יחסים אינטימיות כדי שלא לחוות שוב את כאב האובדן.

מה עושים?

מבינים את מקור חרדת הנטישה ומכירים בכך שבן/ת הזוג לא אמור/ה לספק את כל הצרכים שלנו.
מאתרים את מעגל המחשבות השלילי והפירושים המתלווים אליו (כמו 'הוא לא רוצה בי', 'אני לא מספיק טוב בשבילה') ולומדים דרכי התמודדות ומסגלים אופני חשיבה מועילים יותר
או הולכים לטיפול אצל אנשי מקצוע.

פורסם במדור ״תורת היחסים״, עיתון במת השרון.

לכתבה המלאה בקישור-

https://sites.google.com/…/%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-1…